|
כניסה לפורום
| |
תמיכהפורום חדש - פורום יתומים בתפוז
פורום יתומים באתר "תפוז"
שלום רב,
ברצוני לספר לכם אודות פורום יתומים שפתחתי באתר "תפוז".
אדם שאיבד את אימו, את אביו או את שניהם עובר התמודדות לא קלה בחיים. כמי שחווה את אובדן הוריה כדבר מעציב ומעצים בו זמנית החלטתי להקים פורום עבור אנשים כמוני.
הפורום נועד לתת פינה חמה לאנשים כדי לשתף זיכרונות, געגועים וכאב. לעתים קל יותר להיפתח לדומים לך מאשר לאנשי מקצוע, עם כל ההערכה לידע שלהם.
בנוסף, נועד הפורום לנסות לגרום לאנשים שהתייתמו לאהוב את החיים קצת יותר דווקא משום שהתייתמו.
בעיני, התמודדות עם אובדן הורה מחייבת את האדם להרהר במשמעות החיים. מי שרואה את המוות בביתו, החממה המוגנת בה גדל, מבין כי הבית הופך ממקום שמגן עליו למקום שחושף אותו לצד הקשה של החיים, וכי אם ירצה לצמוח ולהתחזק - עליו לדאוג לעצמו. כלומר, אם אדם התרגל (באופן טבעי) להישען על הוריו, מות אביו ו/או אימו מאלצים אותו להבין כי יהיה חייב לסמוך על אנשים אחרים הסובבים אותו ובעיקר על עצמו.
מועדים שיכולים לגרום ליתומים עצב רב כמו ימי הולדת, סופי שבוע וחגים, הם זמנים שלא פשוט לחוות אותם. אין נחמה למי שמתגעגע לאהובים החסרים לו וכל שנותר הוא לנסות ולחגוג עם המשפחה שנותרה או עם חברים קרובים. כשהמשפחה מתדלדלת רצוי וחשוב לאסוף חברים טובים.
מנקודת המבט האישית שלי, היתמות הפכה אותי עם השנים לאישה יותר אופטימית ואוהבת חיים, למרות שבטבע שלי אני דרמטית עם נטייה "קלה" לפסימיות. זה לא שנעלמו הרגעים הקשים; הם נשארים איתי לנצח. מה שקרה הוא התעצמות האישיות והאופי שלי. כשאני נהנית, אני נהנית בגדול. כשאני אוהבת, אני אוהבת מכל הלב. כשיש משהו טוב בחיים שלי, אני לא מקבלת אותו כמובן מאליו אלא כמה שהגיע לאחר מאמצים קשים שעשיתי או כתוצאה ממזל גדול. ועל המזל הזה אני מברכת.
מאחר שהאתר שלכם עוסק בעשייה ותרומה לקהילה, אני בטוחה כי תוכלו להזדהות עם הצורך שלי להעניק מניסיוני לדומים לי. בעזרת הפורום החדש אני מקווה לתרום משהו להארת נשמות כבויות, אני בטוחה שהדבר אפשרי. אם הצלחתי להאיר את עצמי, אצליח להאיר גם אחרים ולו במקצת.
להלן קישור לפורום:
http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?forum=1728
מנהלת פורום יתומים באתר "תפוז"
פורום יתומים בתפוז
|
|
|
| כתבות נוספות... |
דיבורים בלב אל לב
